פסק-דין בתיק ת"ק 40581-06-11

1.         א.         בתאונת דרכים נשוא תיק זה, מייחס התובע לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת")  את האחריות לקרות התאונה שאירעה תוך כדי נסיעתו בכיכר.

                        העובדות המועלות על ידי התובע, שיש בהן כדי להטיל האחריות על הנתבעת הן, שבמהלך נסיעתו בכיכר, התפרצה התובעת לנתיב בו הוא נסע והתנגשה ברכבו.

                        עוד מציין התובע, שהוא היה כבר בתוך הכיכר בזמן שהנתבעת טרם נכנסה אליו ולכן, סבור התובע, שזכות הקדימה הייתה שלו והנתבעת התעלמה מהוראות החוק והתפרצה לכיכר אל נתיב נסיעתו וכך התנגשה ברכבו.

                        מאחר והתובע סבור, שהאחריות רובצת על הנתבעת, הגיש הוא תביעה זו לחייב הנתבעות לשלם לו את נזקיו בסך 9,523.69 ש"ח, הכולל בחובו: הנזק הממשי לרכבו בסך של 5,363.69 ש"ח, עוגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,160 ש"ח.

            ב.         בכתב ההגנה, מטילות הנתבעות את מלוא האחריות לגרם התאונה על התובע, יען כי לטענותיהן, נסע רכב הנתבעת בנתיבו בתוך הכיכר, כאשר לפתע התפרץ רכב התובע לכיכר ובעוד רכב הנתבעת נוסע בכיכר - פגע רכב התובע בצידו הימני של רכב הנתבעת.

2.         מטענות הצדדים עולות, שתי גרסאות השונות זו מזו וכל אחד מטיל על זולתו את האחריות וכל אחד מהם טוען שזולתו התפרץ לכיכר ונכנס לנתיבו ולכן, לאור טענות אלו, עולה השאלה השנויה במחלוקת, כיצד באמת אירעה התאונה, על מי יש להטיל האחריות לגרם התאונה וכיצד באמת התנהלה נסיעת המכוניות בכניסה לכיכר או בנסיעה בתוך הכיכר.

3.         על מנת להגיע למסקנה ולהכרעה בשאלות הנ"ל, בחנתי את חומר הראיות, כולל את עדויות הצדדים ואת עדותה של הגב' אלכנסדרה פיש, אשר העידה מטעם הנתבעת (להלן: "גב' פיש") ולאחר שקילת כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שמהעובדות והנסיבות עולה, שיש לייחס לכל אחד מהמעורבים בתאונה אחריות - אם כי עולה מהנסיבות, שאחריותו של התובע גבוהה יותר מזו של הנתבעת.

            לאור מסקנה זו, אני מחליט שיש לייחס לתובע אחריות בשיעור של 70% ואילו לנתבעת יש לייחס רשלנות תורמת בשיעור של 30% - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         א)         מעניין לציין, שהתובע מציין בכתב התביעה, שהוא נסע כבר בכיכר ואילו הנתבעת התפרצה לנתיב נסיעתו והתנגשה ברכבו, אך גם הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, שהיא נסעה בתוך הכיכר והתובע הוא זה שהתפרץ לכיכר.

                                    מעדותו של התובע עולה גרסה אחרת, שכן בעדותו לא אומר התובע שהוא כבר נסע בכיכר, אלא אומר:

                                    " נכנס לכיכר ופתאום הרגשתי בום". מעדות זו עולה העובדה הברורה, שבעת ההתנגשות לא נסע כבר התובע בתוך הכיכר אלא רק ניכנס לכיכר (ראה עדותו בעמ' 1 לפ', ש' 12, ההדגשה שלי-ג.ב.).

                        ב)         מהתרשים שהגיש התובע לבית המשפט עולה, שהסברו של התובע בהסתמך על התרשים תומך בעדותו בבית המשפט, קרי שהוא רק נכנס לכיכר ולא תומך בטענה שהעלה בכתב התביעה, שהוא כבר נסע בכיכר (ראה התרשים ת/1).

                                    זאת ועוד, דווקא מאותו תרשים עולה תמיכה לגרסתה של הנתבעת, שהיא בעצם זו שכבר נסעה בתוך הכיכר (ראה מיקום כניסתו רכבו לכיכר שסומן במס' 1 לעומת מיקום מכונית הנתבעת בתוך הכיכר, אשר סומן במספר 2 בתרשים ת/1).

            ב.         טענותיו של התובע נוגדות את טענותיה של הנתבעת, ברם התרשים אותו הגיש התובע (ת/1) תואם את התרשים אותו הגישה הנתבעת (נ/1) ומשניהם עולה מקום כניסתו של התובע אל תוך הכיכר בעוד שרכב הנתבעת כבר היה בתוך הכיכר בכיוון נסיעה אל מקום כניסתו של התובע לכיכר.

                        התיאור של מקום כניסת רכב התובע לכיכר ומקום נסיעת רכב הנתבעת תואם למעשה, הן את התיאור בתרשים שהגיש התובע (ת/1), הן את התרשים שהגישה הנתבעת (נ/1) והן התרשים שהגישה גב' פיש (נ/2).

            ג.          מהאמור לעיל עולה, שאכן הנתבעת כבר נסעה בכיכר ואילו התובע נכנס לכיכר בחוסר זהירות ומבלי להבחין ברכב הנתבעת המגיע מצד שמאל שלו ובעצם הכניסה,  חסם את דרכה, מנע ממנה את זכות הקדימה וכך אירעה ההתנגשות.

                        מכאן אחריותו הגבוהה יותר של התובע.

            ד.         א)         עם זאת, ובהמשך לאמור לעיל, אני קובע, שגם אם התובע נכנס לכיכר ממקום עליו הצביעו המעורבים בתאונה, הרי שגם אז אין לומר שהנתבעת יכלה לקחת את זכות הקדימה כדבר מובן מאליו והייתה חייבת להבחין מבעוד מועד בכניסתו של התובע אל הכיכר.

                        ב)         כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי אותה צרף התובע לכתב התביעה, הרי שרכבו נפגע בכנף קדמית שמאלית, פנס איתות שמאלי ופנס ראשי שמאלי ופגיעות אלו במקום שפורטו, מחזקות את המסקנה, שאכן רכב התובע כבר נכנס עם חלקו הקדמי לכיכר ולכן, הייתה חייבת הנתבעת להבחין ברכבו - גם אם הייתה לה זכות קדימה - ואם הייתה נוסעת במהירות התואמת את התנאים שנוצרו באותה עת בתוך הכיכר - אין להוציא מכלל אפשרות שהתאונה הייתה נמנעת או, למצער, הייתה מקטינה את הנזקים.